יש בקרים שבהם את מתעוררת ולא מצליחה לשים אצבע על מה בדיוק חסר. הכל "אמור" להיות בסדר – עבודה יציבה, מסגרת קבועה, משכורת שנכנסת. ולמרות זאת, את מסתובבת עם תחושת ריקנות עדינה, תחושת "משהו לא במקום", כאילו את חיה חצי חיים.
את שותה את הקפה של הבוקר, נכנסת לעוד יום בעבודה, אבל בפנים – יש מין תחושת דחיפות. קול פנימי שקט אך עיקש שמהדהד שוב ושוב: "זה כבר לא את. את זקוקה למשהו אחר."
הקול הזה לא צועק, לא דורש. הוא פשוט נמצא שם – מתחת לפני השטח – ומבקש ממך רק דבר אחד: להקשיב.
אם את מרגישה ככה – דעי שאת לא לבד. זו תחושה שמופיעה אצל נשים רבות בדיוק בנקודה הזו של החיים. כשהלב מבקש יותר. כשהנפש מחפשת משמעות. וכשהשגרה, שפעם הייתה עוגן, מרגישה פתאום כמו עול.
למה זה קורה דווקא עכשיו?
שינוי בקריירה לא מגיע משום מקום. הוא תוצאה של תהליך פנימי – לא תמיד מודע – שמבשיל עם הזמן.
אנחנו משתנות. אנחנו עוברות תחנות בחיים – זוגיות, לידה, קריירה, אובדן, הצלחות – וכל אחת מהן משאירה חותם.
מה שהרגיש לנו נכון בגיל 28, כבר לא בהכרח מרגש אותנו בגיל 38.
הצרכים משתנים. הערכים מתחדדים. ולפעמים – גם החלומות חוזרים להרים את הראש.
במקרים רבים, דווקא כשהגענו ל"מקום טוב" בקריירה – יציב, נוח, בטוח – משהו בתוכנו מתעורר.
זה פרדוקס ידוע: כשיש ביטחון חיצוני, מתחילים לשמוע את האי־שקט הפנימי.
זו קריאה עדינה: "יש בתוכי עוד חלקים שלא באו לידי ביטוי. אני רוצה לקום בבוקר ולהרגיש שאני חיה."
"אבל למה לזוז? יש לי עבודה טובה, תנאים, קביעות…"
זו שאלה לגיטימית – אפילו בריאה.
למה לעזוב מקום מוכר? למה לקחת סיכון? למה לערער יציבות שבנית בעמל רב?
התשובה היא שלא תמיד צריך לעזוב הכל. שינוי קריירה לא חייב להתחיל בפיטורים או בהחלטות דרמטיות.
אבל אם את מרגישה תקיעות, עייפות פנימית, חוסר סבלנות, חוסר השראה – זה סימן.
סימן לכך שהמקום שבו את נמצאת כבר לא מדויק לך. אולי כי גדלת. אולי כי הערכים שלך השתנו.
ואם תתעלמי מהקול הזה לאורך זמן – הוא לא ייעלם. הוא יתחזק.
המחיר של להישאר במקום שלא מתאים לך כבר – לפעמים גדול מהפחד לזוז.
כי הוא מצטבר ליום ועוד יום של ויתור עצמי, שחיקה שקטה ואובדן תחושת ערך.
איך תדעי שהלב שלך קורא לך לזוז?
לא תמיד הקול הזה ברור. לפעמים הוא מתבטא בעייפות לא מוסברת. לפעמים בעצבים קטנים שאין להם סיבה. ולפעמים – פשוט בתחושת קנאה קלה כשאת שומעת על מישהי שעשתה שינוי.
הנה כמה סימנים נפוצים:
-
את סופרת את השעות עד סוף יום העבודה – כמעט מדי יום.
-
את מרגישה חוסר עניין במה שאת עושה, גם אם את עושה זאת טוב.
-
את מוצאת את עצמך מהרהרת בקריירות אחרות, גולשת באתרי קורסים או שואלת את עצמך: "מה הייתי עושה אם לא היה עליי לחץ כלכלי?"
-
את מרגישה שאת לא מביאה את עצמך לידי ביטוי. שהיצירתיות שלך קבורה.
-
התחושה הכללית היא: "אני חיה על אוטומט. אני רוצה לחזור להתרגש."
אם שלושה או יותר מהסימנים האלה מתארים אותך – זה לא מקרה.
יכול להיות שהגיע הזמן להקשיב ללב שלך, ולהתחיל לצייר נתיב חדש. לא בבת אחת – אבל כן ברצינות.
סיפור מהקליניקה: שירה והחלום ששכחה
שירה (שם בדוי) הייתה בת 43 כשהגיעה אליי. אמא לשניים, עובדת במשרד רואי חשבון כבר 15 שנה. עבודה מסודרת, שעות נוחות, שכר נאה.
אבל היא התיישבה מולי ואמרה:
"אני מרגישה שאני הולכת ודועכת. אני טובה במה שאני עושה, אבל אין שם שום תשוקה. שום שמחה."
במהלך הפגישות עלו לאט־לאט זיכרונות. שירה סיפרה שתמיד אהבה עיצוב – צבעים, מרקמים, חללים.
אבל עם השנים, היא קברה את זה. "לא מעשי", אמרו לה. אז היא הלכה למסלול הבטוח.
אלא שהלב לא שכח.
היא התחילה לצייר בלילות. אחר כך נרשמה לקורס קצר. ואז קיבלה אומץ להעלות פרויקט קטן לפייסבוק.
לא, היא לא עזבה את העבודה ביום אחד.
אבל היום – שנתיים אחרי – יש לה עסק קטן לעיצוב פנים. היא קמה בבוקר עם ברק בעיניים.
והיא אמרה לי דבר אחד שנחרט לי:
"פחדתי לזוז, ואז הבנתי שהדבר הכי מפחיד – זה להישאר במקום שלא מתאים לי יותר."
מה עוצר אותנו מלזוז?
ברוב המקרים – זה לא הכסף.
זה לא היכולת.
ולא הגיל.
זה הפחד:
-
לטעות.
-
לאכזב.
-
להיראות כ"לא יציבה".
-
להתחיל מההתחלה.
וזה הקול שאומר: "אבל מי בכלל אני שאצליח בזה?"
אבל הפחד – הוא לא האויב שלך.
הוא רק שומר סף.
הוא רק בודק אם את באמת מתכוונת לזה.
וכשתתחילי לזוז – גם הוא יירגע. כי תגלי שאת הרבה יותר חזקה ממה שחשבת. ושגם שינוי אפשר לעשות בקצב שלך.
שינוי לא חייב להיות קפיצה – אפשר להתחיל בצעדים קטנים
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב ששינוי קריירה שווה לטריקה של דלת, הגשת התפטרות וקפיצה אל הלא נודע.
אבל האמת? שינוי טוב מתחיל בצעד קטן. אפילו סקרנות.
למשל:
-
לבדוק איזה תחום מסקרן אותך ולקרוא עליו בלילה.
-
להירשם לקורס ערב אחד.
-
לדבר עם אישה שעוסקת בתחום שמושך אותך.
-
להתחיל לעשות דברים קטנים "על הדרך" – בלוג, עמוד אינסטגרם, רעיון לפרויקט.
-
או פשוט – לשבת עם עצמך פעם בשבוע, לשתוק רגע, ולשאול: "מה עושה לי טוב?"
כך את לא מוותרת על היציבות שלך – אבל את גם לא מוותרת על עצמך.
כלים פרקטיים לתחילת תהליך
-
כתיבה אינטואיטיבית – קחי דף וכתבי חופשי: מה אני אוהבת? מתי הרגשתי חיה? אילו כישרונות שלי נעלמו ביומיום?
-
מעגל תמיכה – דברי עם מישהי שכבר עשתה שינוי. או פשוט עם חברה שמכירה אותך באמת. שיחה אחת יכולה להדליק ניצוץ.
-
מפת דרכים רגשית – רשמי את הפחדים שלך. וליד כל פחד – כתבי מה תוכלי לעשות אם הוא יתממש. כך את ממסגרת את הפחדים במקום שהם ינהלו אותך.
-
שיח עם מלווה מקצועית – לפעמים אנחנו צריכות עין חיצונית שתעזור לנו לדייק את הדרך. זה לא חולשה – זו עוצמה.
ומה אם אטעה?
אם תעשי צעד ותגידי: "טעיתי" – זה לא סוף העולם.
זו לא כישלון.
זו למידה.
כל שינוי כרוך גם בבדיקה, התאמה, נסיונות.
אבל השאלה היא לא אם תטעי – אלא אם תסכימי לצמוח.
ואני מבטיחה לך – עצם זה שתעיזי לזוז, תרגישי חיה יותר. גם אם הדרך עוד לא ברורה.
כי כשאת בוחרת בעצמך – החיים מתחילים להיפתח.
לסיום – את לא צריכה לקפוץ, רק להקשיב
את לא חייבת לדעת לאן תלכי.
את לא חייבת תשובות ברורות.
אבל אם הלב שלך מדבר – תני לו מקום.
כי כשאת נשארת במקום שכבר לא שייך לך – את מפספסת אותך.
ואת ראויה ליותר.
רוצה לדבר על זה?
אני מזמינה אותך באהבה לשיחת היכרות – קצרה, אישית, לא מחייבת.
נשב, ננשום, נדבר.
נבדוק יחד מה נכון לך. מה בוער בלב שלך. ואיך אפשר להתחיל לזוז – בלי לחץ. בקצב שלך.
📞 בטי – 052-2181656
📧 Betty.coachtherapy@gmail.com
זה הזמן שלך לבחור בעצמך.
ואם רק תקשיבי ללב שלך – הוא כבר יראה לך את הדרך.