משברים בזוגיות – הזדמנות להתחלה חדשה

כשמערכת יחסים מתערערת או מתפרקת, התחושה יכולה להיות כאילו הקרקע נשמטת תחת רגלייך. העולם הרגשי שלך עובר טלטלה עצומה – כאילו את בעיצומה של סופת טורנדו, רעידת אדמה וצונאמי רגשי גם יחד. ההווה פתאום נצבע בשחור, העתיד נראה מפחיד וקודר, וגלים של חוסר אונים, ייאוש וכאב מציפים את הלב. ברגעים כאלה קל לחשוב שהכול נגמר, שהאהבה שחלמת עליה התרסקה – ואיתה גם התקווה לאושר.

אם את חווה כעת משבר בזוגיות, בין אם זו פרידה כואבת, גירושים, בגידה שפצעה את האמון, או אפילו תחושת בדידות עמוקה בתוך קשר – חשוב לי שתדעי: זה לא הסוף. כן, עכשיו כואב לך והשברון לב אמיתי. אבל משבר זוגי אינו סוף הסיפור, אלא הזדמנות להתחלה חדשה. למעשה, משברים כאלה יכולים להיות נקודת מפנה שבה את מגלה את העוצמה הפנימית שלך ומתחילה לבנות את עצמך מחדש – חזקה, שלמה ובטוחה יותר.

במילים אחרות, המשבר הנוכחי יכול להפוך עבורך לקרש קפיצה. עם הרבה אומץ לב והתבוננות כנה פנימה, עם בחירה בפרשנות מחזקת של מה שקרה ועם נכונות לעשות צעד אחד קטן קדימה בכל יום – אפשר להפוך אפילו שברון לב כואב למסע של צמיחה אישית, ריפוי, והעצמה. במאמר הזה נדבר בגובה העיניים על איך לעשות את זה: איך לקחת משבר בזוגיות ולהפוך אותו להזדמנות לחיים טובים יותר – קודם כל עם עצמך, ובהמשך, כשתהיי מוכנה, גם עם אחרים.

התבוננות אמיצה וכנה בכאב

הצעד הראשון בהתמודדות הוא להכיר בכאב ולאפשר לעצמך להרגיש אותו. כל כך טבעי לנסות לברוח מהרגשות הקשים – לטשטש אותם, להעמיד פנים שהכול "בסדר" או לומר לעצמך שאת חייבת להיות חזקה. אבל אומץ אמיתי פירושו דווקא להתבונן בכאב בעיניים. לבכות אם צריך, לפרוק את מה שעל הלב, ולתת מקום לכל מה שאת מרגישה – העצב, הכעס, הפחד מהלבד.

למה זה חשוב? משום שדברים שמדחיקים ומסתירים לא באמת נעלמים – הם רק מצטברים בפנים. כשאת מרשה לעצמך לחוות את הרגשות, את למעשה מתחילה לשחרר אותם. זה בסדר גמור להרגיש שבורה עכשיו; מה שלא בסדר זה לדרוש מעצמך "להתגבר" בין לילה. מגיע לך זמן לעבד את מה שעברת. זכרי שמה שאת מרגישה עכשיו אינו מה שתרגישי לנצח – הלב כן יודע להחלים, בקצב שלו.

חלק מההתבוננות האמיצה הוא גם ללמוד את עצמך מתוך המשבר. אולי תגלי שהכאב מצביע על דברים עמוקים יותר – על צרכים שלא קיבלת בקשר, על חלקים בך שהתפשרו או אבדו בדרך. כפי שאומרים, דווקא הכאב יכול להיות מורה חשוב לחיים, כיוון שדרך המשבר את יכולה ללמוד על עצמך – מה חשוב לך באמת, מה מגיע לך, ואיפה הגבולות שלך. ההתבוננות הזו אינה כדי לשקוע ברחמים עצמיים או בהאשמות, אלא כדי להבין. להבין מה פגע בך, מה את זקוקה לו, ואיך תרצי שייראו חייך מכאן והלאה. כל תובנה קטנה כזו היא אבן דרך במסע לריפוי.

לשנות את הסיפור: לפרש את המשבר אחרת

כשאת נמצאת בתוך משבר, קל מאוד לפרש אותו כהוכחה לכך שמשהו לא בסדר בך או בחיים שלך – כאילו "נכשלת" בזוגיות, או ש"אף פעם לא תזכי לאהבה". המחשבות השליליות האלה מובנות, אבל הן לא האמת המלאה. זה הרגע לנסות לשנות את נקודת המבט: מה הסיפור שאת מספרת לעצמך על מה שקרה?

במקום לראות בפרידה סוף חד-משמעי, אפשר לראות בה צומת דרכים שממנה אפשר לצמוח לכיוונים חדשים. למעשה, משבר בזוגיות הוא לא רק סוף של משהו ישן, אלא גם מעבר לתחילתו של פרק חדש. כפי שכתב אחד המטפלים: "משברים הם לא רק סיום, הם מעבר – צומת שבה העבר פוגש הזדמנות להגדיר מחדש את העתיד". במילים אחרות, בתוך הכאב מסתתרת הזמנה – הזמנה לכתוב לעצמך סיפור חדש ולהפוך להיות האישה שאת באמת רוצה ויכולה להיות.

נסי לחשוב: מה המשבר הזה מאפשר לך, שלפני כן אולי לא הרשית לעצמך? אולי עכשיו את זוכה להכיר את עצמך לעומק, בלי להשתנות בשביל מישהו אחר. אולי זו הזדמנות להתמקד במה שעושה לך טוב, בבחירות שלך ללא פשרות. פרידה כואבת יכולה, וכפי שמספרות נשים רבות שחוו זאת, להפוך לנקודת מפנה חיובית בחיים. כן – ייתכן שבעתיד תביטי לאחור ותביני שהמשבר הזה דחף אותך קדימה למקום טוב ובריא יותר. גם אם עכשיו זה לא מרגיש כך, השתדלי לתת פתח למחשבה: "אולי דווקא יצא מזה משהו טוב עבורי". שינוי תודעתי קטן כזה הוא צעד ענק לעבר עתיד אופטימי יותר.

לבנות מחדש את הביטחון והערך העצמי

לא לשכוח לאהוב את עצמך גם בתוך המשבר – זה הבסיס לבניית ביטחון עצמי מחדש.
אחד הנזקים הכי גדולים של משבר זוגי הוא לפעמים הנזק לדימוי העצמי. פרידה, ובמיוחד אם היא לוותה בבגידה או בדחייה, יכולה לגרום לך להרגיש "לא מספיק טובה", לא רצויה, כאילו כל הערך העצמי שלך התרסק. חשוב לזכור: הערך שלך לא תלוי באף אדם אחר! את היית שווה ובעלת ערך עוד לפני הקשר, ואת עדיין כזו גם כעת. ייתכן שכרגע את לא מרגישה ככה, אבל חלק מתהליך ההחלמה הוא לבנות מחדש את הביטחון והאהבה העצמית שלך – בעצמך, בשביל עצמך.

איך עושים את זה? קודם כל, מזכירים לעצמך מי את: מה החוזקות שלך, אילו דברים טובים עשית והצלחת בהם בחיים, כמה את שווה בעיני האנשים שאוהבים אותך. אפשר ממש לקחת דף ועט ולרשום רשימה של תכונות חיוביות שלך והישגים שאת גאה בהם – מהרגעים הקטנים ועד הגדולים. תתפלאי כמה יש כאלה, במיוחד אם לא התמקדת בעצמך הרבה זמן.

בנוסף, זה הזמן להשקיע בעצמך: אולי להתחיל תחביב שתמיד רצית ולא היה לך זמן, או לחזור ללימודים, או אפילו שינוי בלוק החיצוני שיעשה לך טוב כשאת מביטה במראה. הפעולות האלה הן לא "שטחיות" – הן דרכים להזכיר לעצמך שאת חשובה, שאת מסוגלת, שאת בשליטה על חייך. מחקרים אף מראים שנשים רבות דווקא מתחזקות ופורחות אחרי גירושין: הביטחון העצמי שלהן עולה, תחושת השליטה בחיים מתחזקת, והן מוצאות יותר אושר וסיפוק בתחומי הקריירה והחיים החברתיים. גם את, עם הזמן, תוכלי לגלות שהמשבר הזה הפך אותך לאישה עצמאית ובטוחה יותר בעצמה.

זכרי: את שלמה ומלאה בדיוק כפי שאת. זוגיות יכולה להוסיף לאושר שלך, אבל היא לא מה שהופך אותך למי שאת. כשהביטחון שלך יתבסס שוב מבפנים, תרגישי הרבה פחות תלויה באישור מאחרים. את תדעי מה את שווה – ואף משבר לא ייקח את זה ממך.

צעדים קטנים קדימה – התקדמות הדרגתית

גם צעד קטן קדימה הוא התקדמות חשובה במסע הריפוי.
כשנמצאים בלב משבר, העתיד המאושר יכול להיראות רחוק כמעט בלתי מושג. לכן חשוב להתמקד בצעד הקטן הבא, בהתקדמות הדרגתית יום ביומו. את לא צריכה "לפתור" את כל חייך מיד עכשיו. מספיק להתקדם צעד אחד קטן בכל פעם – ובמשך הזמן, הצעדים הקטנים יצטברו לשינוי גדול.

מה למשל יכול להיות צעד קטן קדימה? הנה כמה דוגמאות יומיומיות:

• לטפל בעצמך פיזית: לקום בבוקר מהמיטה, להתקלח, להתלבש במשהו שנעים לך. גם אם אין לך כוח – פעולה פשוטה כזו היא ניצחון קטן שמחזיר לך תחושה של שגרה ושליטה.

• להכניס פעילות שמחה ליום שלך: לצאת להליכה קצרה באוויר הצח, לשים מוזיקה אהובה ולרקוד בסלון, להכין לעצמך ארוחה מזינה או כל דבר קטן שמסב לך הנאה רגעית.

• לשתף ולבלות עם אחרים: להתקשר לחברה טובה ולשפוך את הלב, או דווקא לבלות יחד ולעשות משהו כיפי. הבדידות היא האויב הגדול ברגעים כאלה – אל תסתגרי. אפילו אם קשה לך, נסי לקבוע לעצמך לפחות מפגש חברתי אחד בשבוע.

• להציב יעד קטן: למשל לקרוא ספר חדש, לסדר את חדר השינה, או לסיים משימה בעבודה שדחית. כל יעד שתסמני ותגשימי ייתן לך זריקת עידוד שהנה, את מצליחה להתקדם ולהתרכז בהווה.

אלו רק דוגמאות – כל אחת והצעדים הקטנים שמתאימים לה. הרעיון הוא לא לזלזל בשום הישג, אפילו הקטן ביותר. אם היום היה לך טיפה פחות קשה מאתמול – זה כבר צעד קדימה. אם יצאת מהבית לשעה והתאווררת – זה נהדר. תני לעצמך טפיחה על השכם על כל התקדמות, ותהיי סבלנית עם עצמך בזמנים של נסיגה. החלמה איננה קו ישר; זה טבעי שיהיו ימים קלים יותר וקשים יותר. מה שחשוב הוא המגמה הכללית – ועם התמדה בצעדים קטנים, המגמה תהיה של צמיחה ועלייה.

את לא לבד: חשיבות התמיכה והעזרה

אחד הדברים החשובים ביותר לזכור בכל המסע הזה הוא שאת לא צריכה – ולא אמורה – להתמודד לגמרי לבד. למעשה, מותר לך ואפילו רצוי לבקש עזרה ותמיכה. זה לא סימן לחולשה, אלא בדיוק להיפך – סימן שיש לך את התבונה לדאוג לעצמך.

שתפי אנשים קרובים במה שעובר עלייך. חברה טובה, אחות, אימא או קולגה – מי שאת סומכת עליה. רק לדעת שיש לך עם מי לדבר כשקשה, יכול להקל מאוד את תחושת הבדידות. גם חיבוק או אוזן קשבת מהסביבה הקרובה יכול להזכיר לך שאת אהובה ושיש לך רשת ביטחון אנושית סביבך. הרבה פעמים המשבר שאת עוברת יאפשר גם לקרובים אלייך להתקרב יותר, לתמוך ולחזק – תני להם את ההזדמנות להיות שם בשבילך.

בנוסף, אל תהססי לפנות לעזרה מקצועית. קשה ולעיתים כמעט בלתי אפשרי להתמודד עם משבר כזה לבד, ואין שום סיבה שתעברי את כל זה בגפך. שיחה עם מטפלת רגשית או מאמנת מנטלית יכולה לתת לך כלים פרקטיים ופורקן רגשי בסביבה בטוחה ולא שיפוטית. לפעמים, איש מקצוע מבחוץ יכול לעזור לך לראות דברים מזווית חדשה, לזהות דפוסים ו"נקודות עיוורות" שקשה לראות לבד, ולכוון אותך בצעדים הנכונים להחלמה. נשים רבות שלקחו חלק בקבוצות תמיכה או תהליך טיפולי מדווחות שזה היה עבורן גורם מכריע בהתאוששות.

זכרי שאין "פרס" למי שסובלת לבד בשקט. להפך – נשים שמגייסות תמיכה, שנעזרות בחברות ובמשפחה, ואפילו מתנסות בפעילויות חדשות למילוי המצברים, הן אלו שמצליחות לצאת מהמשבר חזקות ובריאות יותר. אם יש סביבך אנשים שמוכנים לעזור – הרשי לעצמך להישען עליהם קצת. את היית שם בשביל אחרים בעבר; עכשיו תורך לקבל.

סיפור מהקליניקה: ממשבר אישי לצמיחה חדשה

לפני כמה חודשים הגיעה אליי לקליניקה אישה בשנות ה-40 המוקדמות לחייה. נקרא לה דנה (שם בדוי). דנה נראתה כבויה ועצובה מאוד. היא סיפרה לי שבעלה, לאחר 15 שנות נישואים ושני ילדים משותפים, הודיע לה פתאום שהוא רוצה להתגרש. עולמה של דנה קרס. היא תיארה איך הרגישה כישלון גמור – "השקעתי בנישואים האלה את כל כולי, ואיך זה נגמר? מה זה אומר עליי?" היא אמרה שבמשך שנים שמה את הצרכים של כולם לפניה – טיפלה בילדים, תמכה בקריירה של בעלה – ועכשיו מצאה את עצמה לבד, עם לב שבור ועם ביטחון עצמי מרוסק. "אני כבר לא יודעת מי אני בלעדיו," הודתה בבכי.

כבר בפגישה הראשונה הדבר הכי חשוב שדנה קיבלה היה מרחב בטוח לפרוק את הכאב. עודדהתי אותה לספר, לבכות, לכעוס – לתת לכל הרגשות מקום לגיטימי. זה לא היה פשוט לה, כי במשך שנים היא הרגילה את עצמה להיות "החזקה" ולא להראות חולשה. אבל לאט לאט היא הרפתה, והודתה שזה הקל עליה מאוד שיש מקום שבו היא לא צריכה להעמיד פנים שהכול בסדר.

בשלב הבא התחלנו לעבוד על שינוי ההשקפה של דנה לגבי המשבר. היא הגיעה בתחושה שהיא "אישה גרושה כישלונית", ושאולי "לא הגיע לה" שאוהבו אותה. דרך שיחות ותרגילים, היא החלה לראות תמונה רחבה יותר: היא הבינה שבעצם שנים היא הרגישה בודדה בנישואים, שהתפשרה על דברים שחשובים לה, ושהגירושים – כואבים ככל שיהיו – גם פתחו בפניה דלת לחיים חדשים שאולי יתאימו לה יותר. בשלב מסוים דנה אמרה לי: "אף פעם לא ראיתי את זה ככה, אבל אולי הגירושים האלה הם גם הזדמנות בשבילי לגלות מי אני ומה אני רוצה." מבחינתי, הרגע הזה היה נקודת המפנה בתהליך שלה.

משם, עברנו לבניית הביטחון העצמי של דנה מחדש. בכל שבוע היא התבקשה לבצע משימה קטנה עבור עצמה – פעם אחת ללכת לספרית ולעשות שינוי תספורת שרצתה מזמן, בפעם אחרת לבלות ערב עם חברות מימי האוניברסיטה שלא ראתה שנים, ולדווח לי איך הרגישה. היא התחילה גם לרוץ פעמיים בשבוע, פעילות שנתנה לה כוחות ואנרגיה (ולא פחות חשוב – זמן לעצמה, בלי הפרעות). ככל שהזמן עבר, דנה התחילה לחייך יותר במפגשים שלנו. "פתאום אני מבינה שאני יכולה להסתדר, שאני לא חסרת אונים כמו שחשבתי," היא אמרה באחת הפגישות, "אפילו יש רגעים שאני נהנית מהחופש החדש שלי."

לאחר כמה חודשים, דנה כמעט ולא דמתה לאותה אישה שפגשתי בתחילת התהליך. כמובן, היא עדיין התאבלה לעיתים על אובדן הזוגיות וחששה מהעתיד – זה תהליך טבעי – אבל במקביל היא הקרינה חוזק וביטחון חדשים. היא החלה לעבוד בעבודה חדשה ומלהיבה שתמיד רצתה אך דחתה בשל מחויבויות משפחתיות, בילתה זמן איכות עם ילדיה ועם חברים קרובים, ואמרה לי שהיא מרגישה שחזרה לעצמה. "אני יודעת שיש לי עוד דרך לעבור," היא אמרה בפגישתנו האחרונה, "אבל היום אני גם יודעת שאני אגיע ליעד שלי. אני מרגישה שאני בונה לי חיים שאני אוהבת." עבורי, כמטפלת, אין מרגש מלראות אישה שלמדה להפוך משבר אישי לטובת צמיחה ולידה מחדש. הסיפור של דנה הוא רק דוגמה אחת מיני רבות לכך שכל משבר יכול להפוך להזדמנות – בידיים הנכונות ועם הליווי הנכון, גם את יכולה לכתוב פרק חדש ומאושר בחייך.

שאלות נפוצות

שאלה: הלב שלי כל כך שבור עכשיו, ואני מרגישה שלעולם לא אוכל לאהוב שוב. זה הגיוני? האם בכלל אפשר להתגבר על תחושה כזו?
תשובה: זה מאוד הגיוני שכרגע את מרגישה ככה – כשאנחנו בתוך הכאב, קשה לדמיין שיהיה טוב שוב. אבל תני לזמן את הקרדיט שלו: לב שבור כן יודע להתאחות. ייתכן שיישארו צלקות וזכרונות, אבל עוצמת הכאב תפחת ויום יבוא ותוכלי להרגיש אהבה ושמחה מחדש. הרבה נשים (וגם גברים) שחוו שברון לב עמוק מספרות שעם הזמן והעבודה העצמית, הלב שלהן נרפא והן אפילו מצאו אהבה חדשה ומיטיבה יותר בהמשך החיים. כרגע, חשוב בעיקר שתרעיפי אהבה על עצמך – אל תלחצי על עצמך "לצאת ולמצוא אהבה" לפני שאת מוכנה. אהבה עצמית וחיים מלאים בפני עצמם ייצרו בתוכך קרקע טובה, וכשתהיי בשלה לכך – אהבה חדשה תוכל לפרוח.

שאלה: נפרדתי מבן הזוג אחרי כל כך הרבה שנים, ועכשיו אני פשוט…לבד. איך מתמודדים עם הבדידות הנוראית הזאת?
תשובה: אין ספק שהמעבר לחיים ללא בן זוג לצידך הוא שינוי גדול, והבדידות עלולה להיות כאובה במיוחד בהתחלה. חשוב לדעת שזה מצב זמני ותחושה שתלך ותתרכך עם הזמן. בינתיים, נסי למלא את החלל בדרכים שמזינות אותך: בילוי עם חברים ומשפחה, הצטרפות לקבוצת תחביב או סדנה שמעניינת אותך, אפילו אימוץ של חיית מחמד – כל דבר שיכול להכניס לחייך תחושת קשר וחברות. לצד זאת, למדי בהדרגה גם ליהנות מהלבד: למצוא לך רגעים נעימים של שקט לעצמך – קריאת ספר טוב, אמבטיה חמימה, כתיבה ביומן. לבלות עם עצמך זו מיומנות נרכשת, ובהתחלה זה מרגיש מוזר, אבל עם הזמן תגלי שזה יכול להיות גם מהנה ומעצים. אז כן, עכשיו את לבד – אבל לא לנצח. העולם עוד מלא באנשים וקשרים שיכולים להגיע בעתיד. בינתיים, נסי לראות בבדידות הזדמנות להכיר את עצמך טוב יותר.

שאלה: בן הזוג שלי בגד באמון שלי ובגלל זה הקשר הסתיים. אני לא רואה איך אצליח לסמוך שוב על מישהו בעתיד. מה עושים עם הפחד הזה?
תשובה: משבר אמון כמו בגידה הוא מהפציעים ביותר בנפש, טבעי שיהיה לך עכשיו חשד ופחד מקרבה חדשה. קודם כל, תני לעצמך זמן לרפא את הפצע הזה. אמון נבנה בהדרגה – גם בעצמך וגם באחרים. חשוב לזכור שלא כולם יבגדו או יפגעו; יש אנשים אמינים ויקרים שיכנסו לחייך בהמשך. כשיגיע אדם חדש ותרגישי מוכנה לתת צ'אנס, התחילו לאט: שתפי אותו בכך שנפגעת בעבר ושקשה לך לבטוח, אדם ראוי יבין ויהיה סבלני. במקביל, כדאי להמשיך לעבוד על הביטחון העצמי שלך – כשאת סומכת על עצמך, את גם מרגישה בטוחה יותר לתת אמון באחר, כי את יודעת שגם אם חלילה תאוכזבי, תוכלי להתמודד. לאורך זמן, כשהפצע יגליד, תגלי שהיכולת לתת אמון חוזרת. ייתכן שתהיי זהירה יותר מבעבר – וזה בסדר גמור. למדת מניסיון עבר, ועכשיו את יכולה לשמור על עצמך בצורה בריאה יותר. אבל אל תנעלי את הלב לצמיתות בגלל מעשה של אדם אחד שפגע – את תגזלי מעצמך את הסיכוי לאהבה טובה. במקום זאת, סמכי על עצמך שתדעי להבחין בעתיד עם מי כדאי לך לבנות אמון ועם מי לא.

שאלה: יש בי פחד שמעולם לא עוזב: שאולי העובדה שחוויתי משבר זוגי אומרת שמשהו בי דפוק, שאני אשמה במה שקרה. למה זה קרה דווקא לי?
תשובה: זו מחשבה כואבת ונפוצה – הרבה נשים (וגם גברים) שמגיעים אליי אחרי משבר מאשימים את עצמם ושואלים "מה לא בסדר בי?". אך האמת היא שבמרבית המקרים, משבר זוגי אינו "עונש" על כך שאת לא בסדר. מערכות יחסים הן מורכבות ושבריריות, ולעיתים הן מסתיימות בגלל סיבות שאינן בשליטתך: חוסר התאמה שהתחדד עם השנים, אתגרים שהביאו ללחץ, או טעויות שעשה הצד השני. זה קרה לך – אבל זה קורה להרבה מאוד אנשים טובים. את לא לבד בזה. במקום לחפש מה "דפוק" בך (אין בך שום דבר דפוק!), נסי להתמקד במה את יכולה ללמוד מהחוויה: אולי גילית צרכים חשובים שלך שלא קיבלו מענה? אולי תלמדי להבא להציב גבולות בריאים יותר או לבחור בן זוג שתואם את ערכייך? כל משבר יכול ללמד אותנו משהו, אבל הוא בהחלט לא מעיד שאת "פגומה" או שלא מגיע לך טוב. להפך – העובדה שאת קוראת את המילים האלה ועובדת על עצמך מראה שיש בך כוח ושהאתגר הזה יעשה אותך חזקה ומודעת יותר לעצמך.

לסיכום: כל סוף הוא הזדמנות להתחלה חדשה

המסר החשוב ביותר שאני רוצה שתיקחי מהמאמר הזה הוא שמשבר זוגי, כואב וקשה ככל שיהיה, לא חייב לסמן את סוף הדרך. לעיתים הוא דווקא השער להתחלה חדשה – הזדמנות לגלות את עצמך מחדש, להתחזק מבפנים ולצאת לדרך שבה את במרכז, שלמה ובטוחה. כל סוף הוא בעצם גם התחלה, וכל משבר טומן בחובו זרעי צמיחה ושינוי.

זה לא אומר שהתהליך פשוט או קל. יהיו רגעים של ספק, של עצב, אולי של צעד אחד אחורה אחרי שניים קדימה. אבל לאורך זמן, עם התמדה ואמונה, את תראי שאת יוצאת מהמשבר אחרת מכפי שנכנסת אליו – מודעת יותר לעצמך, חזקה יותר ובהירה יותר לגבי מה שאת רוצה וצריכה. הכוח לשינוי כבר נמצא בתוכך, גם אם כרגע את מרגישה חלשה – ואני מאמינה שביכולתך לצמוח מתוך המשבר הזה.

אם את זקוקה ליד מכוונת ולאוזן קשבת במסע הזה, אני כאן בשבילך. את מוזמנת ליצור איתי קשר – אפשר להתקשר אליי לטלפון 052-2181656, או ללחוץ כאן לשליחת הודעה בוואטסאפ. את לא צריכה לעבור את הדרך הזאת לבד. אני מלווה נשים בדיוק במצבים כאלה, ואשמח ללוות גם אותך צעד צעד, בקצב שלך, עד שתגלי שוב את הכוחות שבך ותבני חיים מלאים, בריאים ואוהבים כפי שמגיע לך. 💜